הצעות להורים בחינוך ילדים

  • על ההורים להבין שהתנהגותו של הילד נובעת מסגנון אישיותו. יש לקבל נתון זה כעובדה ולהגיב בהתאם.

  • ההורים צריכים להיזהר מלהיכנס למשחק של הילד. תמיד ההורה קובע את הכללים. בריב בין אחים, ההורים לא יתערבו ממש אלא בשעת הצורך יפרידו כוחות.

  • בכל מצב שנראה בו שהילד מנסה להשיג דחייה ועימותים, עדיף להתעלם.

  • כשמבקשים מן הילד לעשות דבר מה שאין הכרח לעשותו מיד, יש לומר לו זאת פעם אחת ולא להיכנס לעימות. אם הילד אינו מציית, יש לנהוג עמו מידה כנגד מידה, כגון לא להגיב כאשר הוא מבקש דבר מה.

  • כאשר צריכים לעצור את הילד או כאשר מורים לו לעשות דבר מה שיש הכרח לעשותו מיד, יש לשדר לילד אהבה בד בבד עם תקיפות.

  • יש תחומים שבהם עצם הביצוע אינו העיקר. עיקר חשיבותם של אלו הוא בהיותם לבנה בבניין החינוכי. למשל: סידור החדר. המטרה העיקרית של פעולה זו אינה שהחדר יהיה מסודר אלא שהילד יתחנך לאחריות ולסדרים. משום כך אין טעם להיכנס לעימותים בגין סידור החדר אלא להשקיע בעידוד לכך על ידי מבצעים, חיזוקים בתגובה לכל מאמץ של הילד, הצעת עזרה, השתתפות פעילה עמו במטלה וכדומה.

  • ההורים צריכים למיין את דרישותיהם. ייתכן שחלק גדול מאוד מהן נובע מצרכים נפשיים אישיים שלהם. באלו אין תועלת ממשית לילד, אלא להפך – הן גורמות לילד לבטא את החלקים הילדותיים שבו, מפני שבתת מודע הוא תופס אותן כצורך וכחולשה של הוריו, וכן הן מעודדות את הנטייה שלו לביקורתיות, לפרפקציוניזם ולדרישה עצמית גבוהה מדי.

יש להשקיע בחיזוק לעצמאות ובפיתוח הפנימיות: הכלל הראשון הוא: לא להיבהל מן הילד ומתגובותיו. כאשר הילד מגיב בעצמה מוגזמת יש ללמדו להגיב בצורה שונה. תוכלו להעמיד פנים שאינכם מבינים ולשאול אותו: 'מה אתה רוצה להגיד בזה?' 'אינני מבין למה אתה מתכוון', 'תסביר את עצמך', או להציע בעצמכם את האפשרויות, אבל לעשות זאת במלל שקט ועדין ולהשאיר לילד לבחור אחת מהן ולהביע זאת בצורה ראויה. הכלל השני הוא: לעזור לילד להעסיק את עצמו.

  • ליזום קשר עם חברים – שהוא ילך לחברים ושחברים יבואו אליו.

  • לשלוח אותו לחוגים בתחומים המעניינים אותו.

  • לתת לו תפקידים בבית.

  • כאשר ההורים אינם יכולים להעסיק אותו להפקיד על המשימה מישהו אחר – אחות גדולה, שמר-טף וכדומה.

הכלל השלישי הוא: להעביר את האחריות אל הילד. לא להיבהל אם הוא טוען שאין לו מה לעשות, אלא לשמוע אותו תוך שמירה על קשר עין ולהראות לו שזה חשוב לכם. למשל לומר לו: 'כן, באמת לא נעים כשאין מה לעשות' ומיד להעביר אליו את האחריות: 'מה אתה חושב שכדאי שתעשה?' אם הוא אינו מציע כלום ואינו מקבל את הצעותיכם, אמרו לו בלי שום רגשות אשם: 'נסה לחשוב מה כדאי שתעשה' והניחו לו לנפשו. כמו כן יש לתת לו תפקידים ואחריות תוך הבעת אמון ביכולתו והימנעות מביקורת.

בהצלחה

0