עזרה ראשונה להורים לילד הסובל מקשיי קשב וריכוז

עקרונות

1. להבין שעיקר הבעיה של ילד הסובל מקשיי ריכוז הוא שיש לו דחפים חזקים (סוס גדול) וכוח ריסון חלש או כוח ריסון שאינו מספיק לריסון דחף גדול כדחף שלו (רוכב קטן). יש שתי אפשרויות לטיפול בילד כזה: א. להקטין את הדחף (להקטין את הסוס). טיפול זה דורש השפעה על הגוף (טיפול טבעי או כדורים). ב. להגביר את כוח הריסון. הגברת כוח הריסון מתקיימת בטווח הקצר על ידי עיצוב התנהגות ובטווח הארוך על ידי הגברת המוטיבציה של הילד להצליח וההתבגרות הטבעית.

2. להבין שלילד קשה לרסן את עצמו הן בגלל הדחף הגדול הן בגלל קשייו הרגשיים. הוא אינו עושה זאת נגדנו ואין בהתנהגותו תוקפנות כלפינו. אין להיפגע, לשנוא אותו ולהרגיש מותקפים, אלא לראותו כילד שזקוק לעזרה ואנו כאן כדי לעזור לו.

3. הרכיב המרכזי והמכריע בנושא החינוך בכלל והריכוז בפרט הוא להבין שאנחנו פה כדי לעזור לילד ולא שהוא פה כדי לעזור לנו לחיות חיים קלים, נעימים ומוצלחים. העובדה שהילד חסר ריכוז היא נתון שאי אפשר לשנותו בן רגע. זו עובדה שאנחנו צריכים לקבל ובעקבות כך לעזור לילד להשלים את מה שחסר לו כדי לאפשר לו ריכוז תקין. הדבר שחסר לו הוא יכולת ריסון והנהגה עצמאית.

ידיעה זו מובילה אותנו לעניין חשוב אחר:

4. התקיפות, העקביות וההתמדה הן יסודות מפתח בבניית הריכוז. ילד חסר ריכוז הוא ילד בעל דחפים גדולים וכוח ריסון חלש. כוח הריסון נבנה על ידי יחס חיצוני תקיף, עקבי ומתמיד, שמאפשר לילד להזדהות עמו ועם הזמן – לעשותו לחלק ממנו. - תקיפות משמעה גמירות דעת ונחישות לעמוד על דעתכם (לא כניסה למלחמות עם הילד) בדברים שהחלטתם שהם עקרוניים. סגנון הדיבור צריך להיות קצר והחלטי, כמו של מפקד בצבא. - עקביות משמעה שאינכם חוזרים בכם עקב רגשות אשם, חרדה מהעתיד או הרגשה שאין סיכוי שתצליחו. עליכם להאמין שזו הדרך ושבעזרת השם אם תתמידו תצליחו. - התמדה משמעה חזרה שוב ושוב. היא נובעת מן ההבנה שכוח ריסון אינו נבנה בן רגע. ילד רגיל רוכש את כוח הריסון באופן טבעי מעצם המפגש בין אישיותו המתפתחת ובין מציאות החיים, המעמידה בפניו דרישה גדלה והולכת לעמידה בכללים ובגבולות. אצל ילד חסר ריכוז, חלק זה אינו מפותח דיו ועל כן עליו ללמוד לרסן את עצמו ולכופף את מערכת צרכיו ולסגל אותה לכללים ולגבולות, כמו שילד המתקשה בקריאה לומד לקרוא אצל מורה להוראה מתקנת. משום כך ההורה צריך להבין שאמנם אצל ילד רגיל מספיקות הערות מעטות מדי פעם בפעם, אך לא כן אצל ילד חסר ריכוז. הוא – זקוק להשלמת הלמידה שאינה נעשית אצלו בטבעיות, ועל כן ההורה צריך להיות לו למעין "מורה להתנהגות מרוסנת". המשתמע מעובדה זו הוא בראש ובראשונה הצורך בתכנית עבודה מסודרת ובחזרה בלתי נלאית על כללים וגבולות. למשל, אם רוצים ללמד אותו לחזור בזמן, יש לדבר על זה מראש, להזכיר לו לפני צאתו מהבית, להגביל את זמן היציאה ואת מקום היציאה, להחמיא לו בתדירות גבוהה על עמידתו בכללים, ובהדרגה לשחרר אותו לזמן רב יותר ולמקום רחוק יותר. ילד כזה זקוק לחיזוקים רבים ותכופים מאוד כדי לחזק את החלק שמנהיג את האישיות ולהזכיר לו לשלוט בעצמו. אם הוא אינו עומד בתנאים, יש להעניש אותו מידה כנגד מידה: אם הוא חזר מאוחר מן המסוכם – למחרת הוא יצא מאוחר יותר, אם הוא לא עשה את מה שאבא אמר לו – אבא לא יעשה את מה שהוא מבקש וכו'.

5. על ההורה להבין כי הפעולה והצבת הכללים והגבולות אינן עונש לילד, ומשום כך אין לכעוס כאשר הילד אינו עומד בהם. מטרת הכללים והגבולות לעזור לילד לבנות רוכב שיוכל לרסן את הסוס הגדול. בהתחלה ההורה משמש לילד בתפקיד הכוח המרסן, ולאט לאט הילד מפנים את הריסון ופועל בעצמו.

מעשים

א. לחשוב ביחד על סדר היום ולראות באילו חלקים של סדר היום יש קשיים ומה הם הקשיים.

ב. לחפש פתרונות מעשיים למצבים הקריטיים: לעקוף את הבעיה על ידי יצירת מצבים שבהם הגורמים לקשיים לא יימצאו ביחד. לעשות הפרדת כוחות על ידי הסחת הדעת. להיערך במיוחד לקראת מצבים קשים. למשל, כאשר הילד חוזר מה'תלמוד תורה' לקבלו בתשומת לב מיוחדת, כאשר הוא עוזב את הבית בבוקר להיפרד ממנו בחמימות. ההשכבה בלילה צריכה להיות זמן נעים המלווה בסיפורים ובתשומת לב. להפעיל את הילד במצבים הקריטיים, כדי שלא ישתעמם. להגיב בתקיפות ולהתמודד כאשר זה נדרש.

ג. כשסדר היום והדרישות ברורים לכם הם יהיו ברורים גם לילד. למשל, צריך להיות ברור מה פירוש 'לסדר את החדר', ולא לשלוח פקודות סתמיות ובלתי מוגדרות. 'לסדר את החדר' יכול להיות, למשל, לקפל את הפיז'מה, לסדר את המיטה ולהניח את נעלי הבית בפינה. גם כאשר הדרישה ברורה יש לחזור ולהזכיר את פרטיה עד שלילד יהיה ברור מהם הכללים הנדרשים.

ד. לבחור יחד את ההתנהגויות החשובות לטיפול, לאחר שביררתם ביניכם ובין עצמכם אילו התנהגויות מפריעות באמת ואלו מהן אינן חשובות כל כך ואפשר להבליג עליהן.

ה. עדיף להתמקד ולטפל בכל פעם בנושא אחד או שניים, ולא להתפזר על פני נושאים רבים.

ו. יש לזכור שבדרך כלל אפשר לשייך כל סיטואציה לאחד משלושה מצבים עיקריים: הילד רוצה וההורים אינם רוצים; ההורים רוצים והילד אינו רוצה; הילד נמצא בעיצומה של פעילות וההורים רוצים להפסיק.

ז. לאחר שבחרתם תופעה שאתם רוצים לרסן, חשבו ממה היא נובעת ועד כמה משפיעה עליה התנהגותכם. לאחר מכן נסו לשנות את התנהגותכם בהתאם להשפעה המבוקשת. למשל: במקרה שהילד מפריע לאמו בזמן עבודתה, יש לבחון את הצורך להקדיש לו זמן פרטי רב יותר.

ח. לשער עד כמה ההפרעה נובעת מקושי ספציפי של הילד. למשל, קושי להעסיק את עצמו עקב צורך גדול בפעילות ועשייה מחד גיסא, וכוחות 'אני' חלשים מאידך גיסא. הכוחות החלשים אינם מאפשרים לילד להתחבר לפנימיות ולשאוב ממנה כוחות להפעלה עצמית. במקרה כזה יש לטפל בחסרון הפנימיות טיפול רגשי מקצועי, וכן להרבות במסרים, במתן אחריות, בפיתוח העצמאות וכדומה ולהיערך מראש להפעלת הילד (חוגים, חברים, משימות וכו').

ט. לרתום את הילד למבצע שבו עליו לצבור 100 נקודות. לאחר שהוא צבר 20 נקודות נותנים לו פרס ביניים. לחלק את סדר היום לזמנים: בוקר, צהריים, אחר צהריים וערב, ולכל אחד מהם להגדיר סדרת משימות. אם הילד מילא את המשימות של הזמן המוגדר הוא זוכה בנקודה. חשוב לדעת שהמטרה היא לעזור לילד להצליח

י. הכללים וההוראות צריכים להיות קצרים, ברורים וקלים לזכירה ולביצוע.

יא. זמן קצר לפני המועד שבו נדרשת ההתנהגות המטופלת יש להזכיר לילד את הכללים בקצרה.

יב. גם אם הילד חוזר לסורו, נוהגים בו בנעימות, מזכירים לו את הכלל ומציעים לו פתרון.

יג. אם התזכורת אינה מועילה יש לומר לו את הכלל בתקיפות (לא בתוקפנות), בטון ברור, נחוש ושקט. על ההורה לגמור בדעתו שלא לוותר ולשקף זאת בדיבורו. הנחישות, גמירות הדעת והעקביות הם כללי ברזל שאסור לחרוג מהם. הם אלו שבונים את כוח הריסון של הילד ומשמשים לו מודל החיקוי שהוא זקוק לו מאוד.

יד. יש לשוחח עם הילד על התנהגותו. השיחה צריכה להיעשות שלא בזמן ההפרעה אלא ברגע נעים ושקט. בזמן השיחה יש לאפשר לילד לבטא את רגשותיו, להראות לו שמבינים אותו ולחשוב אתו יחד על פתרון. כמו כן יש להציב לו כללים ברורים לגבי ההתנהגות המצופה ממנו, להכין אותו מראש לתגובה הצפויה אם לא יעמוד בכללים, אך להציג את התגובה בתור עזרה ולא בתור עונש.

טו. עדיף לענות לילד באופן חיובי ולא באופן שלילי. למשל: בעוד חצי שעה היא תוכל להתפנות ולשחק אתך, עכשיו היא עובדת (ולא: עכשיו היא לא יכולה), בשבת תקבל סוכריות (ולא: לא תקבל עכשיו).

טז. אם הילד עומד על שלו, על ההורה להתעלם ולהרגיע את עצמו כדי למנוע התפרצות.

יז. חשוב לדעת שבמקרים רבים ההורה ירגיש מתוסכל בשל:

רגשות אשם על מה שעשה לילד

הרגשה שהניסיונות להעלות את הילד על דרך המלך אינם יעילים

פחד ממה שיקרה בעתיד לילד

רגשות אלו הם עצת היצר: הילד זקוק כאוויר לנשימה להורה תקיף (אך לא תוקפני), נחוש בדעתו ועקבי. חשוב לדעת שילד ככלל וילד הסובל מקשיי ריכוז בפרט, זקוק לתרגול רב ולחזרות על אותו עיקרון. "הרוכב" זקוק לתזכורות רבות.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

עיצוב התנהגות בכיתה: פרק א'

-         חשוב שהמלמד יתחיל לנהל עם התלמיד שיחות קבועות, במטרה ליצור מערכת יחסים מחייבת וערוץ תקשורת שדרכו יועברו מסרים חינוכיים כללים, הסכמים, הסברים על התנהגות זו או אחרת ושאר בירורים. קשר רציף כזה

עיצוב התנהגות בכיתה: פרק ב'

נושאים אפשריים: הפחתת פטפוט, הגברת השתתפות, הארכת משך הזמן שהתלמיד עוקב אחר הכתוב בספר הלימוד, שמתפלל וכו'. - מגדירים את ההתנהגות החיובית שרוצים לחזק, כגון הפחתת הפטפוט בעת השיעור. -          מודדים א

הדרכת מורים: העברת אחריות לילד

אחד הקשיים במהלך החינוכי הוא הציפייה מהילד להתנהגות זו או אחרת. כגודל הפער שבין הציפייה למציאות כך גודל תסכול המחנכים ותחושת הכעס והאין אונים שלהם. הציפייה טבעית, אך במידה רבה היא נובעת מצורכי המבוגר